"זה קורה שהדרך מתמשכת,
זה קורה יש ללכת, ללכת.
שום דבר לא ידוע, לא שנה, לא שבוע
יש לנוע, לנוע ולחשוב שהייתי יכול
לחזור על הכל, אבל בן אדם
זה קורה.
זה קרה שהדרך התמשכה לי
זה קרה לא ידעתי איך זה בא לי..." אלו מילותיו של שמוליק קראוס (ולמי שלא זוכר: http://www.youtube.com/watch?v=e7-vRcj4mpg) ולי זה באמת קורה. ממש כאן, ממש עכשיו. זה שאיני מנווט. זה ממש לא עניין של מה בך. זה לאבד משהו מהחיים ולו רק לשמחתי באופן זמני. עלי לעבד את מה שעברתי כדי לצאת מחוזק ומחוסן יותר. אף נווט אינו מתמודד עם השאלה מה מחכה לו כל פעם בדרך? באופן הכי טבעי ובהנחה שאנו נווטים רציניים, הרוצים לא רק ליהנות, אלא גם להשיג הישג משמעותי, הרי נעשה את כל מה שנדרש לקראת ניווט כדי להימנע מהפתעות. אם יש מפה של השטח נתבונן בה בדקדקנות, על אחת כמה וכמה אם זהו שטח חדש ובלתי מוכר לנו. נסתכל על התבליט, על אופי השטח בכללותו, על הפרטים שמופיעים במפה, על קנה המידה, על שנת המיפוי וגם על מי שמיפה אותה... אחר כך נקבל פרטים על המסלול שלנו: אורכו, כמה טיפוס מצטבר יהיה לנו, נצטייד בתיאור התחנות ואם היינו רציניים באמת, אז עשינו גם עבודת הכנה שכללה: שינה טובה, תזונה נכונה ואפילו דמיון מודרך ועבודה מנטאלית. אנחנו מוכנים לצאת לשטח. האמנם?!
זה קורה יש ללכת, ללכת.
שום דבר לא ידוע, לא שנה, לא שבוע
יש לנוע, לנוע ולחשוב שהייתי יכול
לחזור על הכל, אבל בן אדם
זה קורה.
זה קרה שהדרך התמשכה לי
זה קרה לא ידעתי איך זה בא לי..." אלו מילותיו של שמוליק קראוס (ולמי שלא זוכר: http://www.youtube.com/watch?v=e7-vRcj4mpg) ולי זה באמת קורה. ממש כאן, ממש עכשיו. זה שאיני מנווט. זה ממש לא עניין של מה בך. זה לאבד משהו מהחיים ולו רק לשמחתי באופן זמני. עלי לעבד את מה שעברתי כדי לצאת מחוזק ומחוסן יותר. אף נווט אינו מתמודד עם השאלה מה מחכה לו כל פעם בדרך? באופן הכי טבעי ובהנחה שאנו נווטים רציניים, הרוצים לא רק ליהנות, אלא גם להשיג הישג משמעותי, הרי נעשה את כל מה שנדרש לקראת ניווט כדי להימנע מהפתעות. אם יש מפה של השטח נתבונן בה בדקדקנות, על אחת כמה וכמה אם זהו שטח חדש ובלתי מוכר לנו. נסתכל על התבליט, על אופי השטח בכללותו, על הפרטים שמופיעים במפה, על קנה המידה, על שנת המיפוי וגם על מי שמיפה אותה... אחר כך נקבל פרטים על המסלול שלנו: אורכו, כמה טיפוס מצטבר יהיה לנו, נצטייד בתיאור התחנות ואם היינו רציניים באמת, אז עשינו גם עבודת הכנה שכללה: שינה טובה, תזונה נכונה ואפילו דמיון מודרך ועבודה מנטאלית. אנחנו מוכנים לצאת לשטח. האמנם?!
במקרה האולטימטיבי, כל הכנותינו עזרו. ממש ריחפנו בין התחנות. הניווט היה מצוין והכושר הנפלא שלנו הביא לכך שהמאמץ השתלם ואנחנו ממוקמים במקום אליו שאפנו להגיע. חיוך סחוט מזיעה של הקלה ושביעות רצון מרוח על פרצופינו. במקרה הטוב לא הבאנו אף הישג אליו שאפנו, אך נהנינו מאד.. במקרה הגרוע היינו פשוט כל כך "טובים ומדוייקים" שאפילו ניקבנו תחנה שלא שלנו וכמובן שנפסלנו. במקרה הגרוע באמת – רגלנו נתקעה בין אבנים 30 שניות מהזינוק ובא הסוף לניווט הזה ולכל אלה שתכננו בשבועות הקרובים.
" זה קרה שהדרך התמשכה לי, זה קרה, לא ידעתי איך זה בא לי..." עד לרגע זה איני יודע איך זה קרה לי. האם זה באמת חשוב לדעת?! האמת היא שלא. זה קרה וזהו זה. אנחנו בספורט מאתגר, כמו החיים. אדם יוצא לניווט של חייו בכל רגע נתון. לרוב האנשים, חייהם כמו ניווט במסלול נתון. אפילו את התחנות הם מכירים היטב ומגיעים אליהם בעיניים עצומות. עד שיום אחד, אדם לא שם לב לדרכו, משהו באוטומט השתבש והוא מגיע לתחנה אחרת, מבין שטעה ומתאפס על השטח מחדש ועל עצמו. בהתחלה אין לו שום מושג היכן הוא נמצא. מה לעשות? האם הוא שומר על קור רוח או שהוא נלחץ? האם לוותר על המשך הניווט או לא? בודאי שהוא ממשיך, כי אם אין סיבה מוצדקת באמת, איך יעמוד אחר כך מול הראי ויביט בעצמנו, מול מצפונו הספורטיבי?! אז ממשיכים ומתעצבנים... מי שם פתאום את הסלע הגדול הזה באמצע הדרך?! אני לא מבין, היה צריך להיות פה שטח פתוח ועכשיו פתאום יש פה יער?! בקיצור, אני לא מוותר. אני אגיע לסיום גם אם אף אחד לא יחכה לי. אני אנצח, אתם תראו, אני עוד אנצח את עצמי! "דורון, מה שלומך? מישהו אותי שואל. לא משהו, אני עונה, אך עדיין הכי טוב שיכול להיות ברגע זה, כי זה מה שיש עכשיו. אני בעיקר אופטימי. יודע ש"מחר" יהיה עוד ניווט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה